יש שתי דרכים שונות לענות על השאלה הזו:
הראשונה, היא שבהומאופתיה מטפלים באדם ולא במחלות שלו. אדם בריא יסבול פחות, גופו של אדם בריא ייתן מענה נכון ומהיר למצב המחלה ולכן, הדרך הנכונה היא לגרום לגוף האדם ולמוחו להגיב מהר ונכון. ואז המחלה תוסר והאיזון יושב.
התשובה השנייה היא שבהומאופתיה מטפלים בכל מחלה שהיא לא מומית, בין אם זו מחלה אקוטית (חריפה) או מחלה כרונית. כל תהליך הפיך, זאת אומרת כל תהליך מחלה שהוא בר שינוי, הוא גם בר ריפוי.
כשאנחנו מדברים על מחלות אקוטיות אנחנו מדברים על מחלות מיידיות יותר, כמו דלקת גרון, דלקת באוזן או בעיניים, דלקות בדרכי השתן, שלשולים, עצירויות וכך עד אינסוף.
כשאנחנו מדברים על מחלות כרוניות, אנחנו מדברים על מחלות שהן ממושכות יותר ומושרשות, או לחלופין, מחלות שחזרות הרבה פעמים אצל המטופל, כמו אישה שסובלת מדלקות חוזרות בדרכי השתן, או ילד עם דלקות אוזניים חוזרות או דלקות עיניים חוזרות. כמובן שאנחנו מדברים גם על מחלות כמו אסטמה או סכרת או בעיות קיבה קשות, טרשת נפוצה וכו', וגם כאן המגוון, אינסופי.
רבות מהבעיות בהן אני נתקל בקליניקה הן בעיות מנטליות נפשיות, החל מחוסר מנוחה והיפראקטיביות, בעיות קשב, בעיות זכרון, תשישות נפשית, עצבות עד לדכאונות וכו'.
כל אחד. רובנו חולים במחלה זו או אחרת. המטופל הצעיר ביותר שלי היה בן שישה ימים והמבוגר חגג 97. ככה שזה נוגע כמעט בכל גיל.
מיותר לציין, אבל אציין בכל זאת שזה נוגע גם לגברים (על בעיות הגבריות שלהם) וגם לנשים (על בעיות הנשיות שלהן), לתינוקות, ילדים ומתבגרים.
יש שיגידו שגם בע"ח מטופלים בהומאופתיה וזה נכון, אבל אני אישית לא נוגע בתחום זה ואני מפנה מטופלים כאלו לווטרינרים הומאופתים
שבקיאים יותר בפיזיולוגיה ובפתולוגיות של בע"ח כשגרת עבודה יומיומית.
בעיקרון לא.
אבל התשובה המדוייקת יותר היא שכל אחד יודע בינו לבין עצמו מתי הוא צריך טיפול ומתי הוא צריך עזרה.
לא תמיד צריך להיות חולה ע"מ לפנות לעזרה. המצב האמיתי הוא שאדם חולה הרבה לפני שהוא חושב או מבין שהוא חולה.
רוב האנשים מחשיבים עצמם כחולים רק כאשר יש להם סימפטומים בולטים מאד שפוגעים בשגרת היום שלהם.
למעשה, זה כבר השלב השני או השלישי בהתפתחות של המחלה.
אז כמו שאמרתי, אם יש תחושה לא נעימה, אם יש תחושה שהדברים לא "זורמים" כמו שצריך, שאין מימוש או שצריך כיוון,
לעיתים זה סימן חזק לא פחות מדלקת או חום על מנת להגיע לטיפול.
בגלל הדילול הגבוה שעוברות ההכנות ההומאופתיות הסיכוי לתופעות לוואי קטן מאד עד קלוש. לעיתים, יכולים להופיע תסמינים שונים,
שיהיו קלים מאד וקצרי פעולה וייארכו מספר שעות או ימים בודדים.
מה שכן יכולות להופיע לעיתים, אלו תחושות נפשיות שונות או חלומות חדשים (לרשום לרשום לרשום ולדווח לי).
ככל שההכנה ההומאופתית מדוייקת יותר,ההחמרה ההומאופתית קטנה יותר.
מכל מקום, אין לחשוש מהתופעות ההומאופתיות ובכל מקרה, לדווח להומאופת, לי במקרה הזה, על כל דבר קל שבקלים.
המידע הזה עוזר מאד לבנות את המשך הטיפול.
ודאי. דיכאון הוא מחלה כמו כל מחלה אחרת.
יש דיכאונות קלים יותר, יש קשים יותר ובכל מקרה של דיכאון מה שחשוב לנו בהומאופתיה זה להבין מה מאפיין את הדיכאון אצל המטופל.
אם נבחן לרגע בכלליות את המצב שאנחנו קוראים לו דיכאון, נוכל לומר שהוא תולדה של שני גורמים עיקריים:
הראשון הוא ראייה ותרגום לא נכון של החיים כתוצאה מחינוך לקוי, תרגום או הבנה שגויים של המציאות וכיוצא בזה,
והשני הוא בעיה בתפקוד המכניזם הביולוגי במוח. בכל מקרה, אם כך או כך, שני הגורמים מתקיימים יחדיו. הטיפול ההומאופתי תמיד מסתכל על האדם כשלם.
בטיפול ההומאופתי עלי לבחון את כל ההקשרים המובילים למצב. אנחנו נחקור מתי הדיכאון מוטב או מוחמר, אלו סימפטומים נוספים יצאו לצידו, כמה זמן הוא נמשך, מה ההיסטוריה הרפואית המשפחתית ועוד.
בתפישה שלנו, הדיכאון הוא סימפטום אחד, סימפטום חשוב מאד אבל עדיין סימפטום אחד מתוך קובץ סימפטומים שמופיעים בו זמנית אצל המטופל.
תהליך הריפוי תמיד ייגע בדיכאון עם כל הסימפטומים הסובבים אותו.
וחשוב לי מאד להסביר:
הטיפול ההומאופתי לא סותר ולא נוגד טיפול בתרופות פסיכיאטריות ואני לעולם לא זה שממליץ למטופל להפסיק מרשמים כאלו, זה תפקידו של הפסיכיאטר שרשם אותן. ההכנות ההומאופתיות פועלות היטב גם במצב שכזה.
בישראל קיים איגוד מקצועי בשם "האגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית".
האגודה מקבצת ומסדרת את הפעילות הרשמית של ההומאופתיה הקלאסית בישראל ואמונה גם על ההסדרה מול איגוד ההומאופתיה העולמי, ה ICCH .
באתר האגודה תמצאו את רשימת ההומאופתים וההומאופתיות הרשומים שלמדו במוסד מוכר ועברו את ההכשרה המתאימה. זו דרך אחת.
הדרך המומלצת כמובן היא פנייה לאיש מקצוע ששמעתם עליו ממקור ראשון, ועוד יותר מכך, המלצות של אנשים שאתם סומכים עליהם.
בקליניקה שלי עובדים הומאופתים והומאופתיות ותיקים וצעירים. היתרון הגדול בקליניקה שלנו הוא שאנחנו מקיימים קונסיליומים והתייעצויות הדדיות.
זו הסיבה גם שפעמים רבות במקרים של ילדים תמצאו אותי בחדר עם הומאופת או הומאופתית נוספת.
אריק איינשטיין שר "כתבו עליו בעיתון, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה".
הומאופתיה היא לא פלסיבו! הרבה יותר מכך, אצהיר כאן ואומר שתהליך ההוכחה שעוברות ההכנות ההומאופתיות בנוגע לתכונות וליכולות שלהן להשפיע על האדם החולה, לעיתים, מדויקות יותר מאלו שעוברות תרופות קונבנציונליות.
בהומאופתיה עוברת כל הכנה הומאופתית, תהליך הוכחה, פרובינג בשפתנו, ובו היא נבדקת באשר ליכולות ההשפעה שלה על בני אדם בריאים, לא על בעלי חיים ולא על תאים חולים בתוך צלחת פטרי. תהליך ההוכחה מתבצע ע"פ סטנדרטים גבוהים, בסמיות כפולה ומשולשת.
לעיתים, גם בהומאופתיה מתקיים תהליך ריפוי של פלסיבו, כמו שקורה בכל שיטת ריפוי, לרבות ברפואה הקונבנציונלית, בטיפולים פסיכיאטריים וכיוצ"ב.
שתי עובדות קטנות שסותרות את רעיון הפלסיבו הזה מראשיתו הן שבע"ח מטופלים באמצעות הכנות הומאופתיות ונעזרים בהן ותינוקות רכים מאד, ששלב המודעות שלהם רק בתחילתו, מקבלים מענה באמצעות הכנות הומאופתיות.
ואני יכול לתת מאות רבות של דוגמאות מהקליניקה שלי בהן הליך הריפוי היה ברור ביותר עד לביטול מוחלט של הרעיון.
דוגמאות בולטות במיוחד בהן אופי המחלה לא מאפשר מחשבה על פלסיבו, הם מספר מקרי קומה (תרדמת) בהם טיפלתי בבתי חולים בהודו, ביחד עם ד"ר אג'יט קולקרני שנעזרו באופן "פלאי".
לא ולא. ישנה דעה קדומה ושגויה שההומאופתיה שוללת את הרפואה הרגילה. שמעתי זאת ממטופלים ואפילו ממספר רופאים שחשבו כך. האמת היא אחרת. הומאופת אחראי, ישר ובקיא במקצועו, לא יתנה בשום צורה ואופן טיפול הומאופתי בהפסקת טיפול תרופתי.
יותר מכך אדגיש שהומאופתיה היא לא רפואה משלימה ולא אלטרנטיבית (חלופית).
במצב הנוכחי, העולם צועד לכיוון רפואה אינטגרטיבית וגם ההומאופתיה תשתלב בתוך המערך הרפואי של המאה העשרים ואחת.
אני חושב שהמינוח "רפואה משלימה" הוא נכון מאד כי ההומאופתיה באה לפתור את מה שהרפואה הרגילה לא יכולה לפתור. להשלים את הרפואה ולא להחליף אותה. לכל אחת מהן יש את הנקודות החזקות והמיוחדות שלה וגם את החולשות.
כאן המקום להדגיש ששתי הגישות הטיפוליות עובדות במישורי פעולה שונים לגמרי.
הומאופת קלאסי הוא לא רופא M.D., הומאופת קלאסי מורשה הוא מטפל הומאופתי שעבר הכשרה בבתי ספר מורשים במשך 4 או 5 שנים ועבר השתלמויות נוספות בהמשך.
ישנם רופאים שהם גם הומאופתים קלאסיים, אבל הם ייחשבו ככאלה רק אם עברו את ההכשרה המלאה בהומאופתיה (וחשוב מאד לברר את זה אם אתם פונים להומאופת שהוא רופא).
ההכנות ההומאופתיות מופקות מחומרים "טבעיים" אבל זו לא סגולה לבריאות ובוודאי לא הדבר החשוב. יש המון חומרים "טבעיים" שיכולים לגרום לנזק בשימוש לא נכון.
מה שחשוב בהומאופתיה זו ההתאמה של ההכנה ההומאופתית למטופל , הרבה יותר מהטבעיות שלה.
בכלל, יש בתקופה האחרונה טרנד לרשום "טבעי" או "מחומרים טבעיים בלבד" על הרבה מוצרים מתוך הנחה שזה מקדם מכירות טוב.
אולי זו הנחה נכונה אבל היא פותחת דלת להטעיות רבות.
ה"טבעיות" היותר חשובה בהומאופתיה היא דרך הפעולה ולא דווקא החומר ממנו מוכנות ההכנות ההומאופתיות.
ההומאופתיה מרפאת בדרך הטבע וזה מה שחשוב.
