השבוע ניהלתי שיחה מעניינת עם מטופל שהוא גם רופא. אני אוהב את השיחות איתו ובדרך כלל אני נוהג להקצות זמן נוסף לתור שלו, כי תמיד, תמיד, השיחה גולשת לעניינים של רפואה קונבנציונלית מול הומאופתיה. אני אוהב את הדיונים בינינו כי יש בהם משהו נקי ומקבל, התנהלות מעודדת לאור הפער הגדול מאד בין תפיסת המחלה ההומאופתית לזו של הרפואה הקונבנציונלית. מצד שני, הוא לוקח בחירה מושכלת ומגיע אלי לטיפול.
הפער הגדול הזה שאני מדבר עליו בין שתי הגישות מורכב מהרבה נקודות ממשק, אבל הנקודה הבולטת ביותר היא תפיסת מה חולֵה והבנת מהי מחלה. ההומאופתיה, כידוע, היא רפואה הוליסטית. המשמעות של היותה הוליסטית היא שבכל בחינת תלונה של פציינט, בחינת כאב, דלקת, תחושה פיזית או נפשית, לעולם תיבחן התלונה בהקשר של כל האירועים הסובבים אותה. המשמעות של הוליזם זה הבנה מוחלטת שאין אירוע שיש לו קיום משל עצמו מנותק מהשפעות קודמות ומתוצאות עתידיות.
___________________________
הומאופתיה היא רפואה הוליסטית.
כל בחינת תלונה של פציינט תיבחן בהקשר של כל האירועים הסובבים אותה.
המשמעות של הוליזם זו הבנה מוחלטת שאין אירוע שיש לו קיום משל עצמו
מנותק מהשפעות קודמות ומתוצאות עתידיות.
___________________________
הנה דוגמה: כאב ראש. כאב ראש יכול להיות תוצאה של מתח עורפי, תוצאה של אי סדר נוירולוגי או תוצאה של גודש. כאב ראש יכול להיות גם תופעה שניונית (שנייה לסימפטום אחר מרכזי יותר) בגלל שהראש הוא איבר המטרה של הפציינט החלש (איבר שנוטה לחלות אצל האדם המדובר). בדרך כלל, כשהמערכת נחלשת, איבר מטרה יְפַּתֵּחַ ראשון סימפטומים של מחלה. לכל התופעות הללו, שאפשר לסכם אותן ככאב ראש יש פתרונות שונים לחלוטין. אולי התוצאה הנראית לעין דומה, אבל אם לוקחים צעד אחורה ומצרפים גורמים לתמונה, התמונה נראית אחרת.
דוגמה נוספת: בריחת שתן בשינה. בעייה שמופיעה בקליניקה בתדירות גבוהה מאד. הולכים לרופא המשפחה והוא בודק את ההתנהלות של הגוף (למצוא בעייה אורגנית). בהומאופתיה נבחן את כל הגורמים האפשריים, כי לפעמים הבעיה האמיתית היא אחרת. רוצים דוגמאות קונקרטיות מהקליניקה?
ילדה עם בריחת שתן בשינה שנעלמה ברגע שטיפלנו בתולעים. מה הקשר? כשהעמקתי בחקירה מול ההורים הבנו שהתולעים המטיילות לאורך הפרינאום מגרות בריחת שתן. לא היה טעם בשום טיפול תרופתי הנוגע לשתן.
או מקרה של ילד עם אדנואידים מפותחים שהביאו לשינוי מבני קל בפנים על סף של התפתחות מבנה אדנואידי (נסיגת הלסת התחתונה אחורה על מנת ליצור מרחב של מעבר אוויר שנחסם בעקבות האדנואיד הגדל. ילד כזה, שבאופן כללי סובל מחוסר צמא, מחזיק שלפוחית קטנה. במהלך השינה, הוא נושם מהפה (האדנואיד סותם את מעבר האוויר באף). נשימה כזו מביאה להתייבשות של חלל הפה שגורמת מצידה לצורך בשתייה מרובה במהלך השינה.
מבנה השלפוחית הקבוע שלו (שלפוחית קטנה) מביא למצב של בריחת שתן. טיפול באדנואידים פתר את בעיית בריחת השתן.
אלו שתי דוגמאות מתוך רבות אחרות שאינן נמנות ברשימה האטיולוגית של הרפואה הרגילה. זו הראייה ההוליסטית.
ואני אזכיר את מה שאני מזכיר תמיד, לשתי הגישות יש את מקומן ותפקידן ברפואה וביחד הן מהוות רפואה שלמה.