"העז לדעת, אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך". את המוטו הזה טבע המשורר הרומאי הורטיוס אבל ללא ספק הוא משוייך בזכרון הקולקטיבי לפילוסוף הגדול עימנואל קאנט.
כשישבנו לבנות את הסילבוס ל"בית הספר החדש להומאופתיה קלאסית ורפואה תזונתית", לא הייתה בכלל שאלה לגבי המשקל האדיר שאנחנו עומדים לשים על לימוד הפילוסופיה, זה היה ברור לכולנו.
"נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו,
Sapere Aude
(העז לדעת)
אזור איפוא אומץ להשתמש בשכלך שלך!"
עמנואל קאנט.
במהלך השיחות שלי לאורך השנים עם ד"ר קולקרני, אחד מבכירי ההומאופתים בעולם, חבר קרוב מאד, מורה וקולגה, עלה תמיד העניין הזה של הפילוסופיה, של ההסברים התאורתיים שמובילים לעשייה. בכל פעם שהתפלפלנו או עדיין מתפלפלים על סוגייה בטיפול של מקרה מסובך, על מקום בו אנחנו מנסים להבין מה באמת קורה במקרה שלפנינו, אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים לאורגנון, לבסיס.
כי הפילוסופיה, היא ההסבר לאופן בו אתה צריך לנהל את המהלכים בקליניקה מול המטופל.
אני זוכר שבסביבות 2005, כשד"ר קולקרני היה בארץ בביקור הוראה, הוא הציע לי עצה ששינתה את חיי המקצועיים: "תנסה טידור" הוא אמר לי, "תנסה לסיים כל שנה מחזור קריאה אחד של האורגנון".
וכך אני עושה מאז.
תראו, עמנואל קאנט, אותו העריץ אבי ההומאופתיה ד"ר סמואל האנמן, הנחה אותנו להפוך לאנשים חושבים, הוא טען שזו הגאולה שלנו. לפניו, ברוך שפינוזה, דיוויד יום, דקארט, רוסו וכמובן גם הגאון אריא נגארג'ונה וגם אלו שבאו אחרי עידן קאנט- ארתור שופנהאואר, ישעיהו לייבוביץ, ז'.פול סארטר, מישל פוקו ורבים אחרים, כל אלו הציגו תובנות ומאמרים שהבנה שלהן יכולה להסביר באופן יפיפה את התגליות והמצגות פורצות הגבולות של האנמן.
כי ד"ר האנמן שלנו ראה מעבר, האנמן שלנו הכיר את חוקי הטבע.
אז כאשר הסטודנטים שלנו ישלימו את המסלול בעוד 4 שנים, וכאשר הם ישבו מול אדם כואב שנותן בהם את אמונם ומבקש את עזרתם המקצועית, אנחנו רוצים שהם ידעו לצפות בו ולראות את התמונה השלמה, זו שמעבר לסימפטומים החיצוניים, זו שמעבר לסימפטומים הצבעוניים והמיוחדים, אנחנו רוצים שהם יצליחו לראות את האדם.
ולכן, לצד הלימוד המעמיק שנעניק לפרקטיקה, לצד הלימוד המעמיק של רשימת הההכנות ההומאופתיות (התרופות) ודרך לקיחת המקרה, אנחנו נפגיש אתכם עם ד"ר האנמן ומשנתו באופן העמוק ביותר האפשרי, ונרתום לשם כך את כל החכמים הנכבדים שהזכרתי כאן למעלה.
אז אם אתם שואלים מדוע חשוב לנו כל כך להדגיש את לימוד הפילוסופיה,
ואם אתם שואלים מדוע אנחנו בוחרים בצעד פדגוגי שהוא הפוך לטרנד המושך לפרקטיקה מיידית…ממ…אם אתם עדיין שואלים "מדוע?",
אז
התשובה היא: כי אין דרך אחרת.
פילוסופיה ללא פרקטיקה מוצלחת בסופה היא עקרה
ופרקטיקה ללא פילוסופיה אמיתית העומדת מאחוריה היא ריקה ולא יציבה.