***להומיאופתים***
חשבתי השבוע מחשבה מוזרה, מהסוג של מחשבות ה-“What if”. ברור לי ש"מה היה קורה אם…" זו מחשבה מטופשת, אבל עדיין, מצאתי את עצמי חולם מה היה קורה אם האנמן שלנו היה בעל כישורים דיפלומטים? איפה הייתה עומדת ההומיאופתיה היום?
סעיף 8 של האורגנון הוא סעיף בו האנמן מדבר על כוליות הסימפטומים ועל משמעותה בהחלמה ובבריאות (היעדר כל הסימפטומים משמעותו בריאות);
בהערת השוליים #5 לסעיף זה, האנמן מרחיב וכדרכו האמיצה והמתריסה הוא מטיח מילים קשות כנגד ד"ר הופלנד אותו הוא מכנה מעט בזלזול "ראש האסכולה הישנה" (וזה קורה 9 פעמים באורגנון שלנו).
ההערה של סמואל האנמן מעניינת. ד"ר וילהלם הופלנד כיהן כרופאה האישי של משפחת המלוכה הפרוסית כולה, ובפרט כרופאו האישי של וילהלם ה-3 מלך פרוסיה (בכבודו ובעצמו). הופלנד דווקא לא היה ממתנגדי ההומיאופתיה כמו שנהוג לחשוב בקרב קהילת ההומאופתים. אמת, הוא היה דיקן הפקולטה הנחשבת ביותר של הרפואה בפרוסיה, והוא היה נאמן אדוק לדרך הרפואה השלטת, אבל הוא גם היה אדם רחב אופקים, מקורב לעימנואל קאנט אותו העריץ האנמן, ובנוסף הוא היה חוקר נלהב של כתביו של הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו.
לצד כל אלו, הוא היה גם חברו של ד"ר סמואל האנמן (??) ואיש מקצוע שהעריך את הנתיב החדש שהאנמן התווה. ד"ר הופלנד היה רופא שניסה לקדם את הגישה הויטאליסטית ברפואה, זו הגישה שהבינה את קיומו של כוח-חיים, בעיקר על פי כיוון התפיסה של הרפואה הסינית.
לאור כל הנתונים האלו, ד"ר הופלנד דווקא צידד בעוצמת ואמיתות ההומיאופתיה!
נכון, הוא עשה זאת מתוך ראשו של רופא אלופת, אך באופן מדעי לחלוטין וכאדם בעל פתיחות מחשבתית מסוימת, וזה חשוב עבורנו לזכור את זה, במיוחד לאור זאת שזה משהו שלא היה תמיד מקובל ושכיח באותם הימים.
אז איפה מתחבא החתול השחור?
ד"ר האנמן סירב להשלים עם היעדר הלוגיקה של המחשבה האלופתית ככללה, גם אם יש במחשבה הזו תמיכה באמת ההומאופתית וגם אם יש הכרה חלקית בעקרונות שלה.
ההתנגשות הזו בין שני הגדולים הללו היתה בלתי נמנעת, לאור העבודה שהאנמן שלנו לא הבדיל בהתייחסות שלו בין יישום הרפואה הנכונה (הומאופתיה, אמת וכל השאר) לבין ההתנהלות "הדיפלומטית" הנכונה מול האקדמיה והשילטון. בקיצור, פוליטקלי קורקט זה לא הוא. אפשר היה לראות את זה גם בהתנהלות שלו מול האוניברסיטאות אליהן הוא הוזמן להרצות ואפשר היה לראות את זה היטב בחיכוכים התכופים שלו מול הדיקנים לרפואה.
אז על מה המהומה בהערת השוליים הזו?
כך כתב ד"ר הופלנד במאמרו: "הסיבה הראשונה שדוחפת אותי לכתוב את המאמר הזה היא שאני מוצא את הנטייה של אנשי המדע לסנוט בהומיאופתיה כלא נכונה ולא בעלת ערך. אני מוצא את היחס של המדע כלפי ההומיאופתיה כמדכא, פוגעני, חסר טעם ורודני;
כאן, הכלל היחיד שצריך לשלוט הוא חופש הרוח, מחקרים אמינים, האימות או השלילה של תאוריות, השוואה בין התצפיות השונות ועיסוק ברעיונות ולא באישיות; ההומיאופתיה חייבת להיות מאותגרת אם היא רוצה למצוא את עצמה כשיטת טיפול לגיטימית. הומיאופתיה, אם הייתה מקודמת כראוי, יכולה הייתה להיות הקבר של תפיסות המדע העכשוויות. אבל ההומיאופתיה היא שיטה לגיטימית כשיטת הסתכלות, ובמקום לקבל התנגדות גורפת, היא צריכה להיחשב כשיטה מיוחדת לריפוי, כפופה לדרך הגדולה של הרפואה הראציונלית. אם נתבסס על ההשקפה האישית שלי, אני משוכנע שההומיאופתיה יכולה לתת שירות טוב ולא לעיתים נדירות, ויותר מזה, לעיתים באופן משכנע ביותר, במיוחד במקום בו הרפואה הראציונלית נכשלה. לא אדבר באופן פרסונלי על רופאים הומיאופתים, אלא על רופאים שמשתמשים בדרך ההומיאופתית בזמן הנכון ובמקום הנכון".
אני בטוח לגמרי, שהיינו חותמים על אמירות כאלו היום מפי ראשי האלופתיה בעולם.
אין בכלל שאלה.
אני מבין את האנמן, העקרונות שלו הם האמת שלו. אני חושב ששאיפתו להביא את האמת לעולם, גברה על ההבנה שהוא הקדים את זמנו במספר דורות, והמדע והאנושות לא היו בשלים להכיל אותם. העקשנות שלו, ההתמדה שלו והאופי הדוגל באידיאליזם, כל אלו הם חלק בלתי נפרד מהיכולת שלו להיות השליח שמביא את ההומאופתיה לעולם, ולכן, אני לא מפריד את ה"בעייתי" מה"מועיל", כי אחד הם.
האנמן הצליח לראות ולהבין את מה שרק מעטים ראו, והוא הראשון שהצליח לקבץ את כל התובנות המדהימות האלו לכדי שיטת טיפול. היום, המצב לא כל כך שונה. גם היום מרבית אנשי הרפואה לא מוכנים עדיין לקבל את הרעיונות המהפכניים של ההומיאופתיה, ועלינו מוטלת החובה להיות חכמים בהגשה שלנו את העקרונות האלו לציבור.
ומדי פעם, אני עדיין גולש למחשבות האלו על מה היה אילו…