לפני המון המון שנים, ישבתי על טאלי עם חבר הנפש שלי והמנטור של מכללת רמדי, ד"ר אג'יט קולקרני.
זה היה בסיומו של יום עבודה מפרך, משהו כמו 14 שעות של נסיעה מבית חולה לבית חולה ומשם לבתי חולים וחזרה בלופ. בסוף היום נכנסנו לאיזו דהבה בדרך חזרה הביתה ואכלנו.
בקיצור זו לא הייתה עוד אחת מאותן שיחות מופלאות שניהלנו לנו,
זו הייתה שיחה אחת מיוחדת שהתוותה לי דרך שנים רבות קדימה.
הייתי אז הומאופת צעיר בן חמש, וחיפשתי אחרי כל שביב של ידע שאוכל לאסוף ויותר מכך, אחרי כל "שיטה" חדשה שתהפוך אותי להומאופת טוב יותר.
במהלך הארוחה, כשאני אדום ומזיע מהחריף ההודי ועשן יוצא לי מכל חור בראש, הוא שאל אותי: "אבל למה אתה צריך את זה?"
זה היה אחרי שיחה שערכנו מוקדם יותר בנוגע לחיפוש שלי בתחום הפילוסופיה והטיפול ההומאופתי.
-"תתמקד בחומר שכבר יש לך. למה אתה צריך לחפש עוד ועוד? יש לנו כל כך הרבה, תעמיק את ההבנה שלך בקיים".
שתקתי.
מה לעשות? צודק או לא? צודק!
זה היה מעניין, כי הגעתי למפגש עם אג'יט אחרי שחזרתי מצפון הודו, ושם בבית חב"ד נתקלתי לראשונה בחוברת של "שמונה פרקים לרמב"ם". כשקראתי אותה, מלבד החוכמה שמצאתי בספרון הקצר הזה, היכתה בי יותר מהכל הצניעות החכמה והמוארת של משה הגדול.
וזה מה שקפץ לי לראש כשאג'יט ניסה להאיר את עיני.
בהקדמה ל"שמונה פרקים לרמב"ם" מודה הרבי שכל מה שהוא עומד להציג איננו שלו. פשוט ככה. זהו איסוף של חומרים מוכנים ומפורשים מין היהדות ומין הפילוסופים הזרים:
"ודע, כי הדברים אשר אומר אותם באלו הפרקים, ובמה שיבוא מן הפירוש, אינם עניינים שחידשתים אני מעצמי, ולא פירושים שבדיתים, אלא הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים, במדרשות ובתלמוד וזולתו מחיבוריהם, ומדברי הפילוסופים גם כן, הקדומים והחדשים, ומחיבורי הרבה בני אדם. ושמע האמת ממי שאמרה. ואפשר שאביא לפעמים מימרה שלימה שהיא לשון ספר מפורסם, ואין בכל זה רע".
היו לי בתיק מלא חוברות של הרב עדין אבן שטיינזלץ שקיבלתי מבית חב"ד אחר מרג'אסטן, שעזרו לי להבין טוב יותר חלק מהדברים, אבל את ההקדמה של "שמונה פרקים לרמב"ם" פשוט העתקתי בכתב יד, מילה במילה, עוד אז כשהייתי בצפון.
"אז, חכה רגע, אני רוצה להקריא לך משהו".
הוצאתי את חבילת החוברות ואת מחברת התובנות שלי מהתיק ותרגמתי את ההקדמה לד"ר קולקרני. מילה במילה, כולל מה שהרמב"ם כתב על אזכור שם האומר מול התוכן שהוא מעלה ועד כמה אנשים ממעיטים במחשבה.
-"אתה רואה?" הוא אמר לי- "הכל כבר כתוב. לפני שנרוץ לעוד ועוד, נבין עד הסוף את מה שכבר יש".
-"אתה צודק לגמרי, אני עדיין ילד הומאופתי חופז. אתה צודק" עניתי לו.
-"אז בבקשה טידור, מהיום, קח את ה"אורגנון", וקרא בו כל יום. כל שנה תסיים אותו. כל שנה. בסדר?"
מאז ועד היום, כבר סיימתי ללמוד את הספר המופלא הזה 21 מחזורי קריאה ולימוד. האורגנון הוא ספר העקרונות והפרקטיקה ההומאופתי. וכל שנה, כל שנה, לומדים ממנו יותר. עוד פרט ועוד הגיון ועוד התאמה שלא הבנת בפעם הקודמת.
הספר הזה, הוא הסוד.
הוא הסוד של איך קורים הדברים. מבין המילים ומבין השורות מתגלות להן כל כך הרבה אמיתות שגורמות לך לתת מכה במצח. וזה מה שאנחנו מנסים להעביר לתלמידים שלנו במכללת רמדי "בואו נלמד את טבע הדברים לעומק".
ועוד מעט, ממש עוד רגע, צוות המורים והתלמידים נוסעים לפונה שבהודו, על מנת ללמוד ולעבוד במרפאות של ד"ר קולקרני.
אני שמח בשביל כל אחד ואחת מהם שיצליח לתפוס עם אג'יט איזו פינה לשיחה, עם טאלי על השולחן והמון עשן של חריף הודי שיצא מהאוזניים.
איזה כיף.
ועכשיו, אנחנו צריכים לתרגל המתנה. לא פשוט.