אין דבר מכאיב יותר מהבנה שגויה של המציאות.
זה פוגש אותנו בכל רגע מהחיים שלנו, בפוליטיקה, ביחסים, בעבודה.
זה פוגש אותנו יותר מהכל, מול המראה.
הנטייה הטבעית שלנו היא להיצמד לפרטים.
אנחנו נצמדים לאמירה, לדעה, לתפיסה, למחנה. ואז, אחרי שאנחנו רגועים מהשתייכות הרגעית, אנחנו מעמיקים עוד יותר ויותר לפרטים קטנים.
זה מרגיע.
היש המדומה.
יש משהו בגישה הרדוקציונליסטית המטריאליסטית שנותן לנו מין תחושה שגוייה של מציאות. מין משהו להיאחז בו.
מציאות מדומה שמרגיעה את המוח.
אני נתקל בזה הרבה כשאני מנהל דיונים על המדע של ההומאופתיה והשילוב שלו עם פיזיקה.
אנשים לעיתים בורחים מדיאלוג שחורג מהאטומים שיש להם בכיס, או במוח,
משהו עיוור כזה בסגנון של: "זה רק אני והאטום שלי".
פרופ' רוברט לפלין מאוניברסיטת סטנפורד, זוכה פרס נובל לפיזיקה הוא אחד מהמקדמים העיקריים של גישת האימרג'נס. במאמרים ובראיונות שלו הוא תמיד מעלה דוגמאות יומיומיות פשוטות על התפיסה הזו שמציעה הסתכלות אחרת מהרעיון של לראות את העולם בפרטים-פרטים.
ההצעה של האימרג'נס היא להבחין בתבניות טבעיות בהתנהלות של התופעות.
רגע.
לא ללכת לאיבוד.
בקיצור, תמיד התחברתי להרצאות שלו, כי יש בהן משהו שעוזר לי טוב יותר להסביר את הגישה ההומאופתית.
כך הוא מסביר:
"הטבע נוטה לארגן את עצמו בתבניות ייחודיות.
לדוגמה, קשיחות של מתכת נעלמת כשמסתכלים דרך מיקרוסקופ.
זהו חוק.
היחסים בין הפרטים המרכיבים את השלם, הם שיוצרים את האחדות, בגלל היחסים בין האטומים השונים.
ברוב הפעמים, אנחנו נדע פחות ופחות על "דברים" ככל שנתקרב אליהם יותר ויותר".
כל כך יפה. לא?
אחד ההסברים הטובים ביותר שאפשר לתת על הומאופתיה.
בטיפול ההומאופתי, אנחנו מסתכלים על הטבע של האדם, של המטופל, כתופעה שלמה.
זה לא היד או הרגל, לא הרחם או הלב, הרגש או האופי. זה הכל ביחד.
ביחד.
זו האחדות הזו.
זו הדינמיקה של היחסים בין המרכיבים השונים שאנחנו קוראים להם: אדם.
האחדות הזו, מסבירה לנו שבלב שלנו, יש סימנים ומטבעות של כל שאר האיברים שלנו.
וברגש שלנו, יש סימנים לכל שאר האיברים שלנו.
וככה עד אינסוף.
המשורר ואיש הרוח האנגלי וויליאם בלייק, היה מאלו שניסו להכניס לשיח הציבורי את העניין הזה של הבנה שלמה.
כאיש רוח, הוא הבין את המונח "הוליזם" במלוא הדרו. הוא הבין כי הכל קשור בכל בקשר אינסופי ולא נתיק.
ברבים מהשירים שלו הוא ניסה להסביר, עד כמה עיוורת ההסתכלות שבוחנת את העולם בחלקים-חלקים.
אחת הפואמות המפורסמות שלו היא ממש אדירה. ממש:
"To see a World in a Grain of Sand
And a Heaven in a Wild Flower,
Hold Infinity in the palm of your hand
And Eternity in an hour"
מקסים.
צריך לקרוא את זה שוב ושוב. לאט.
אנחנו חלק משלם.
קסם הבריאה.

כל הרגשות:
30Ronen Levy, Dana Gavish Abramson ו28 נוספים