***להומאופתים***
"א-מ-ת אינה רק עניין של הנצחיות; עבור המיינד של בן התמותה אמת אינה בהכרח אמת, אלא רק מה שנתפס כאמת. כך שמה שהוא מלא תהילה עבור האחד הוא שטות קהה עבור האחר,
כל זאת בעת ששני הצדדים שוטחים את טענותיהם ביושרה פנימית ומחפשים אחר האמת באותה עוצמה של כנות"- כך פותח ד"ר ברנט את ההקדמה לספרו "מחלת החיסונים והריפוי שלה ע"י טויה".
אני חושב שזה ספר שיכול להאיר את עיני כל הומאופת שמכניס למרפאתו מטופלים הסובלים ממחלת החיסונים, מה שאנחנו מכירים מהספרות שלנו כ- Vaccinosis. הספר מכיל מחשבה מעניינת מאד על כל עניין התנהלות מחלת החיסונים, תוך כדי הצגת מקרים רבים של טויה (Thuja) אל מול מחלת החיסונים. התובנות שלו נשטחות בתוספת סקירה קצרה של ההיסטוריה שהובילה למיתולוגיה ההומיאופתית של הטויה כאם-כל-רמדיס-החיסונים. ד"ר ברנט משייך את מחלת החיסונים למצב מיאזמתי סיקוטי.
הדבר הגדול ביותר שלמדתי בחקירה שלי אודות השתלשלות העניינים בהגדרה ההומאופתית של טויה כרמדי העיקרית לתופעות שאחרי החיסון, הוא שהצורך שלנו להמשיך וללמוד ולדרוש ולחקור, לא פוחת עם השנים, אלא רק גובר. מעל לכל דבר אחר, אנחנו, ההומיאופתים, מחזיקים בכוח העצום שהותיר בידינו ד"ר האנמן, ואין משימה גדולה יותר לפנינו, מאשר לקדם ולהרחיב את מיפתח דלת-הבריאות הזו עבור בני האדם שיעברו דרכה.
א-מ-ת אינה רק עניין של הנצחיות;
עבור המיינד של בן התמותה אמת אינה בהכרח אמת, אלא רק מה שנתפס כאמת.
כך שמה שהוא מלא תהילה עבור האחד הוא שטות כהה עבור האחר.
כאשר אנחנו באים לטפל במטופלים הסובלים ממחלה של החיסון (Vaccinosis), אנחנו חייבים להישאר נאמנים למדע, אנחנו חייבים להישאר נאמנים למדעיות של ההומאופתיה. עלינו לזכור שבראשיתו, מהלכו וסופו של כל תהליך טיפול הומאופתי, אנחנו מדברים על מתן גירוי (בצורת הכנה הומאופתית) לכוח החיוני הפועל באורגניזם, שנגלה לחושינו ומוחנו באמצעות הסימפטומים. וזהו. אנחנו מחוייבים לזכור שאנחנו מחפשים את ההוֹמֵאוֹפָּתִיּוּת שבין שני הכוחות הללו (הדימיון בין שניהם).
האנמן כתב באורגנון במילים יפות ומדוייקות שתרופה הומאופתית, היא הומאופתית רק אם היא הומאופתית למקרה.
לפיכך, בכל מקרה ומקרה של מחלה של החיסון, עלינו לאסוף את הסימפטומים העולים בעקבות מתן החיסון.
וממה שראיתי בקליניקה שלי, במרבית המקרים של דור החיסונים החדש, התפתחו מחלות חיסונים אחרות, וברובן
אין זו טויה!
לצד האומנות והמדע, אחד הכוחות הגדולים ביותר הפועלים בפרקטיקה ההומאופתית הוא הכוח המיתולוגי.
בשלב הזה, עלינו לזנוח אותו לחלוטין ולהסתכל למציאות בעיניים.
וזהו הסיפור האמיתי שעומד מאחורי ה-Thuja:
בנינגהאוזן היה זה שזיהה את הטויה כרמדי המתאימה ביותר לנזקי חיסון.
הוא איבחן את ההתאמה הזו משום שהוא ראה את התופעות המחרידות שהוציאו מחוסני החיסון מציל החיים של ג'נר לאבעבועות שחורות, החיסון שיוצר מההפרשה של אבעבועות הפרה. התהליך שעבר ג'נר בתגליתו היה תהליך האנמני לחלוטין. למעשה, ג'נר הדביק את נסייניו ואת הילד המפורסם פיפס באבעבועות הפרה, על מנת לבדוק אם הוא לא יחלה במחלת אבעבועות שחורות אליה הם נחשפו באופן יזום (וגם זה קרה "במקרה" אחרי שצפה ונדהם לגלות שנשים החולבות פרות נגועות, הגיבו באופן בריא למגיפה).
וכך באמת קרה.
הנגועים "חוסנו". המערכת שלהם הגיבה היטב לפעולת וירוס האבעבועות השחורות.
מכל מקום, בנינגהאוזן מצא את ההתנהלות של הכוח האנרגטי של טויה כדומה לתופעות שיצאו אחרי החיסון של ג'נר, על כל התופעות העוריות המוזכרות. הוא זיהה את ההתנהלות הדומה וקבע אותה כרמדי שמתאימה לטיפול בנפגעי חיסונים, כלומר Vaccinosis.
לצד אלו, הוא שייך כמתאימות לטיפול במחלת החיסונים, גם את הרמדיס Ant-tart., Crot-h., Mez., Rhus-tox.
אחריו היו אלו ד"ר קונקל (Dr. Kunkel) וד"ר גולון (Dr. Goullon) שהרחיבו את רפרטואר הסימפטומים של "מחלת החיסון" שהיה תואם את מצב המחלה של הטויה. שלושתם, בתוספת לרישומים של ד"ר וילסון (Dr. Wilson) קשרו את הטויה למצבים השלפוחיתיים, העוריים, המפרישים, הריחניים והמוחצנים שאחרי החיסון.
עיון במקורות הללו, ובספרו של ברנט שמרכז חלק מהם, מלמד את ההתאמה שמצאו ההומאופתים הללו בני דורו של האנמן וממשיכיהם, בין מאפייני הפעולה של "המחלה של החיסון" לבין אלו של טויה, ואת כל אלו נוכל לראות במונוגראם שבנה ד"ר קולקרני לרמדי הזו.
מאז ועד היום, החיסונים השתנו ובני האדם השתנו. הרפואה חדרה עמוק יותר, והמחלות כתוצאה מכך הולכות ומעמיקות גם הן, אבל העיקרון עליו מושתתת הרפואה הנפלאה שלנו עומד איתן. הוא אינו תלוי בנו, בדעותינו, לא במחלות, לא בחיסונים, הוא חוק טבע.
לכן, כאשר אנחנו מתמודדים היום מול מחלה של החיסון, הוֹמֵאוֹפָּתִיּוּת של המצב היא הדבר הקובע, ובמקרים רבים בדור החיסונים החדש, לא נמצא את טויה כמתאימה.
ואם הוֹמֵאוֹפָּתִיּוּת, דמיון בין המחלה לרמדי (סעיף 3 באורגנון) היא הדבר החשוב ביותר בטיפול ההומאופתי,
הטויה גם אינה הומאופתית למרבית המקרים של המגיפה הנוכחית (הקורונה).