סיבה ותוצאה 2.0

באחד השיעורים האחרונים, בהקשר של חג החנוכה, דיברנו על ניסים, אם קיימים, ואם כן, מה הם?
קינחנו בדיון על עניין "הסיבה והתוצאה" האינסופיים, ומשם גלשנו לשיחה קצרה על אמפיריות במדע, על תפיסה עצמית של האדם הבוחן על האופן בו תפיסה עצמית שכזו משפיעה על התוצאה של הנושא הנבחן. נושאים רבים לדיון קצר.
אבל זהו טבע הדברים.
דיונים פילוסופים נהדרים בסוגיות שמתפלפלות ומתלפפות עד שבסוף מדברים על נושאים רחוקים רחוקים.
עבורי, זהו עונג.

מכל, מקום, חשבתי הרבה על עניין הסיבה והתוצאה ועל הבנות שגויות שהוא מביא איתו.

ככל שהכל בקיום הוא תולדה של סיבה ותוצאה, אפשר לומר גם שהכל לא נתון לסיבות ותוצאות כלל. שאין כאלו.
הפילוסוף הנפלא אלן וואטס, דן באחת מההרצאות שלו על התפיסה השגויה הזו.

הוא לקח כדוגמה אירוע ושאל: מה הסיבה לקיומו. ומה הסיבה לקיומה של הסיבה וכך הלאה. בסוף, כך הוא הבהיר, הכל אירוע אחד שלם, כך שאין באמת סיבה ותוצאה שאפשר לחתוך אותן מתוך השלם.
הכל הוא רצף שלם וההגדרות שלנו, התיוגים שאנחנו מדביקים על האירוע, על הדבר הנבחן, הן שקובעות את הגודל או המשך של הדבר. כי מתי התחיל אירוע? מה עם התכנון שלו? ההכנות? המחשבות עליו? ההיווצרות של ההיתכנות לחשיבה של המחשבות?
טיעון מעניין מאד.

הוא ממשיך ונותן דוגמה של השמש והוא שואל בצדק: מה גודלה של השמש? האם אנחנו כאן על הכדור הנפלא הזה לא נכללים ב"תחומי" השמש? הרי החום שלה, שנובע מתוכה, מורגש גם כאן, בכדור הארץ, ואפילו מעבר לו. לא כך? האם מה שקובע את גודלה של השמש הוא רק הלהבות הנראות לעין שלנו?

לכן, מלמד אותנו אלן, הכל הוא תנועה (ועל זה כתבתי ואכתוב שוב ושוב) ואין באמת "דבר". והטרמינולוגיה הנכונה לדיון הוא לא לציין את הדבר אלא התנועתיות שבו.

טוב, אני גולש כבר למאמר הבא, בו אנסה להרחיב על עניין התנועה.
אז יש סיבה ותוצאה? אין?
התשובה היא שיש והתשובה היא שגם אין.