פעמים רבות עולה השאלה האם טיפול הומאופתי שולל מכל וכל טיפול קונבנציונלי,
או האם מטופל שנמצא תחת משטר תרופתי, אנטיביוטי, פסיכיאטרי או אחר, יכול להגיע אלי לטיפול?
התשובה היא חד משמעית: כן!
גם מי שנמצא תחת טיפול "קונבנציונלי" יכול לקבל טיפול הומאופתי.
מטופלים (ומטפלים) רבים מחזיקים תפישה שגויה שטיפול קונבנציונלי מונע לחלוטין טיפול הומאופתי. וזו טעות.
אלו שתי דרכי רפואה שונות שעובדות בכיוונים שונים, מתייחסות לטיפול ולאבחון באופן שונה לחלוטין ופועלות במישורי פעולה שונים לגמרי.
במהלך שנות עבודתי טיפלתי במאות רבות של מטופלים שהיו במסגרת טיפול רפואי קונבנציונלי פעיל או נטלו תרופות פסיכיאטריות, תרופות לבלוטת התריס, אנטיביוטיקות שונות ועוד מיני התערבויות כאלו. כל אלו לא מונעים טיפול הומאופתי, אלא מצריכים התייחסות מצד ההומאופת לתופעות הנלוות.
אנליזה מוקפדת של המקרה ושל תופעות הלוואי של התרופות הקונבנציונליות מובילה למרשם הכנה הומאופתית שעושה פלאים בזמני ההחלמה, תוך כדי הטיפול הרפואי הרגיל ולאחריו.
כאמור, שתי דרכי הרפואה הללו תופסות ומגדירות את המחלה באופנים שונים לגמרי.
בעוד שבהומאופתיה לא רואים בתלונה העיקרית של המטופל כבעיה שעומדת בפני עצמה, אלא כתופעה שמחוברת וקשורה לשאר התופעות הקיימות אצל המטופל,
ברפואה הקונבנציונלית רואים בתלונה העיקרית את הבעיה היחידה בה יש לטפל.
הרפואה הקונבנציונלית לא חוקרת את ההקשרים של התלונה העיקרית של המטופל לשאר התלונות שלו ובמקום זה, היא מעמידה מומחים שונים למערכות שונות ולאיברים שונים. כלומר, חולה באמפיזמה הסובלת גם מוגיניסמוס תטופל סימולטנית אצל רופא ראות ואצל גניקולוג.
למרות כל האמור, חשוב מאד להבין כי הרפואה הקונבנציונלית על מגרעותיה, היא חיונית ונחיצותה אינה מוטלת בספק.
בכל הנוגע לשילוב בין שתי שיטות הרפואה, אחד מהמכשולים הגדולים ביותר לקיומו של שילוב כזה, הוא חוסר הידע שמציגים רופאים רבים בכל הנוגע להומאופתיה, דרכי פעולתה ויעילותה. רופאים רבים נשענים על ידע שגוי, עובדה שמובילה לגיבוש דעה כי אין אפשרות לשלב בין הדרכים.
לשמחתי הרבה, הכיוון הכללי איתו זורמת הרפואה הקונבנציונלית, אם במודע ואם שלא במודע, הוא התקרבות לחלק מהתפיסות הרפואיות ההומאופתיות, בעיקר דרך ההכרה בחשיבות האינדיבידואליות, ועובדה זו באה לידי ביטוי בזרמים ומתודות רבים ברפואה.
רופאי משפחה רבים מתחילים להעמיק בתשאול שלהם, משקיעים זמן רב יותר ממספר דקות ומבקשים מידע רחב יותר מהמטופלים שלהם. בקופות החולים מונחים הרופאים להמעיט במרשמי אנטיביוטיקה ולהקפיד יותר על סדר נכון במרשמי אנטיביוטיקה (מעגל ראשון, שני ושלישי) על מנת להפחית את הנזקים הנלווים.
תוסיפו לכך הנחיות מתחדשות לגבי ההוראות להורדת חום במטופלים ותראו צעדים גדולים מאד לכיוון בריאות המטופלים.
כאמור, אלו שני זרמי רפואה שונים לחלוטין, אבל אין זה אומר שהן לא יכולות להתקיים יחדיו.
לא אוכל לומר לכם שאני מחסידי האנטיביוטיקה, אבל כן אומר ואדגיש שמידתיות חשובה מאד בטיפול באנשים, ובחיים בכלל.
פעמים רבות ניתנים מרשמי אנטיביוטיקה כלאחר יד מבלי לבחון לעומק את המקרה הנתון ומבלי לנסות ולאתר את שורש הבעיה.
מצד שני, אני לא רוצה לדמיין היכן היינו אם לא הייתה אנטיביוטיקה בכלל. אין ספק, שימוש נכון, נחוץ לעיתים ואי אפשר בלעדיו.
ההומאופת המיומן, יכיר את הנזקים (אם ישנם) של האנטיביוטיקה, הסטרואידים, הקורטיזונים או שאר החומרים אותם נוטל המטופל, וינהל את המקרה דרכם.
אז מה הבעיה?" ישאל אדם, "נלך על הצד הבטוח, לא?". זהו שלא.
כשם שמניעת אנטיביוטיקה בעת הצורך יכולה לסכן את המטופל, מתן אנטיביוטיקה שלא לצורך תפגע גם היא בבריאות המטופל.
בואו וניקח לדוגמא מקרה של ילד הסובל מדלקות אוזניים חוזרות. מקרה אמיתי מהקליניקה. הילד קיבל 4 מחזורי אנטיביוטיקה בחמישה חודשים. הרופא שבדק אותו לא מצא לנכון להעמיק בחקירה ולברר את סיבת החזרה.
האם סביר שמרשם כמעט זהה יירשם ארבע פעמים ברציפות בטווח זמן כ"כ קצר?
האם ראיון של 7 דקות יכול ללמד משהו את הרופא לגבי הסיבות שהביאו לבעיה החוזרת?
אני בספק.
יש מקרים שאסור לנו להתעסק עם דלקות אוזניים ואנטיביוטיקה היא הצעד הנכון, אבל מצד שני, במרבית המקרים אנחנו צריכים לעצור לרגע ולשאול שאלות. את השאלות הנכונות. לברר את סיבת החולשה, להעמיק בחקירת הסיבות. ולחתור לחזק את המערכת החיסונית ולא להחלישה בעקשנות באמצעות תרופה שמשתיקה את התלונה.
מרשמי אנטיביוטיקה תכופים כמו בדוגמה הזו הוא הודעה בריש גלי :
"הבעיה היא החיידק ואנחנו נהרוג אותו!".
אני חושב שנכון יותר להבין שחיידק הוא הבעיה רק לעיתים. החיידק מחכה להזדמנות לפעול, והוא פועל. היכולת של החיידק לפעול לא מנותקת מהתגובה של המערכת החיסונית של הילד. אלו שני פקטורים שנותנים את התוצאה הסופית.
במקרה הזה, החיידק פעל לאור תגובה לא מתאימה של המערכת החיסונית של הילד.
אם נהרוג את החיידק, בהידבקות הבאה תתפתח שוב מחלה, ובזו שתבוא אחריה וכך ללא סוף. עלינו לבדוק מדוע המערכת של הפציינט החולה לא מגיבה כראוי.
במקרה שהעליתי פה לדוגמה, מייד כשסיים את מחזור האנטיביוטיקה איתו הגיע לקליניקה שלי, נרשמה לו הכנה הומאופתית. ליוויתי את הילד במשך שנה וחצי בתשומת לב עד שהמערכת שלו החלימה. זו הייתה הפעם האחרונה שהוא חלה בדלקת אוזניים חריפה.
מקרים כמו זה יש רבים בקליניקה.
הפתרון הטוב ביותר יהיה לשלב ידיים. לעבוד ביחד. על ההומאופת להכיר במגבלות המקצועיות שלו ועל הרופא להכיר בגבולות המקצוע שלו. אם כך יהיה, ואני מאמין שכך יהיה, המטופלים יצאו בריאים יותר, מוגנים יותר ומאושרים יותר.