טרשת נפוצה (Multiple Sclerosis) היא מחלה כרונית שבה נפגע תפקודם התקין של תאי העצב במערכת העצבים המרכזית בעקבות הפחתה במיאלין שהוא החומר המבודד את סיבי העצבים. פגיעה זו מפריעה להעברה החשמלית בין תאי העצב, מהלך שמוביל לפגיעה בתפקוד המוח, ומשם כמובן פגיעה בתפקוד הגוף כולו.
התסמינים השכיחים יותר של המחלה הם קשיים מוטורים, בעיקר בהליכה, סחרחורות, טשטוש בראייה, פגיעה בזיכרון ובשליפת מילים. כמובן שיש תופעות קשות יותר במגוון רחב ועד לכדי ניוון שרירים. לכל אלו מצטרפים סימפטומים שניוניים ותופעות לוואי קשות.
הטרשת הנפוצה נכללת בקבוצת המחלות הנקראות אוטואימוניות בשל מהות המחלה בה מותקפת מערכת העצבים על ידי המערכת החיסונית של החולה.
מחלה מסוג זה נגרמת עקב שיבוש מערכתי עמוק הגורם לתאי ה- T לזהות תאים בריאים במערכת העצבים כתאים נגועים בוירוסים. תאי ה- T מזהים חלקים בריאים של מערכת העצבים המרכזית כזרים ותוקפים אותם כאילו היו תאים הנגועים בוירוסים (לקריאה מורחבת אודות המחלה עצמה באתר של ארגון רופאי המשפחה).
אבל סביר להניח שמי שנכנס או נכנסה למאמר הספציפי הזה, כבר מכיר את כל החומר בנושא ויותר מעניין אותו איך אני רואה את הענין.
אני מטפל שנים רבות במטופלות של טרשת נפוצה. זו מחלה קשה וכמעט כל המטופלות שהגיעו למרפאתי אחזו בסוג של תקווה שבורה. מחלה זו מוגדרת על ידי הרפואה הקונבנציונלית כמחלה חשוכת מרפא ורבות מהן חוו את שעון העצר מתקתק בקביעות. המצב הזה חייב להיפסק.
הטיפול שמציעה הרפואה הקונבנציונלית הוא טיפול אגרסיבי-פליאטיבי שמטרתו היא לנסות ולעכב ככל האפשר את הבלתי נמנע. להבנתם. זהו טיפול חשוב מאד, ובמקרים רבים הוא גם נחוץ מאד ועל ההומאופתיה להמשיך ולטפל לצידו. טיפול זה בא לדכא את המערכת החיסונית או להטות את כיווני הפעולה של התאים הטועים למטרות אחרת. זו הסיבה שלטרשת הנפוצה יש תופעות נלוות רבות מאד וקשות.
מניסיוני, אחוז גבוה מאד ממקרי הטרשת שהגיעו לטיפולי היו תחת טיפול רפואי קונבנציונלי ונשארו תחתיו במהלך כל הטיפול. המטרה שהצבנו לעצמנו לפני הטיפול הוא לעצור את מהלך המחלה, לנסות לכוון את המערכת החיסונית לעבודה מאוזנת ולשפר את איכות החיים של המטופלות.
חשוב מאד לומר את הברור מאליו, תאים שנפגעו בתהליך הטרשתי הרגיל לא יחזרו לתפקד. הטיפול ההומאופתי ינסה להתמקד בעצירת התהליך החולה והלא מאוזן ובאיזון המערכת החיסונית החולה.
חישבו על זה. ישנה מחלה אוטואימונית. ישנה מחלה בה המערכת שאמורה להגן על המערכת מפני פרזיטים חיצוניים, נכנסת לסחרור ומתחילה בתהליך של הרס עצמי.
האם הדרך הנכונה היא להסית את ה"אש" לאיברים אחרים? האם הפתרון היחידי האפשרי הוא להשבית את מערכת ההגנה של הגוף?
כהומאופת, אני רואה את האדם כיצירה אחת מושלמת ושלמה. אני מודע לחוק הסיבתיות. אני מודע לזה שכל האיברים בגוף קשורים זה בזה ואני מודע לכך שכל נגיעה או השפעה על כל מערכת או איבר, תגרור אחריה גלגול של אירועים והשפעות על כל המערכות.
ולכן, אני מבין שחייבים טיפול מאזן מערכתי. טיפול שיכוון לאותה תנועה כללית ששולטת בכל מה שקורה בגוף.
ובשביל זה נעשה תשאול מקיף מאד, שיחה ארוכה וחקירה ארוכה.
ובשביך תהליך החלמה נאות צריך רמדי הומאופתית.
כאשר מדובר בטיפול במטופלים הנמצאים תחת טיפול תרופתי חזק, ובגלל האופי המשתנה של התרופות הקונבנציונליות השונות , הטיפול ההומאופתי יתנהל באופן שונה ממטופלת למטופלת והדגשים יונחו במקומות שונים.
במאגר המידע והמחקר ההומאופתי יש כ 129 הכנות הומאופתיות שמתאימות לטיפול במטופלי טרשת נפוצה. כל אחת מההכנות הללו מכילה את הטיפול בטרשת נפוצה, אבל חייבת להכיל בתוכה את שאר המחלות מהן סובלת המטופלת, את הנטיות הגנטיות למחלות ואת המאפיינים הנפשיים והמנטליים של החולה. כל חולה מציגה תמונה ייחודית.
אנחנו יכולים לשנות את המצב, אנחנו יכולים להגיע לרווחה טובה יותר.
אני כאן לשאלות נוספות.
