הומאופתיה היא רפואה הוליסטית ובטוחה ובה נרשמת הכנה הומאופתית על מנת ליצור גירוי לפעולה מרפאה של כוחות הריפוי העצמאיים של הגוף. המילה הוליסטית מכוונת לכך שהאדם נבחן בשלמותו, על כל מה המישורים שמרכיבים אותו: המישור המנטלי (חשיבה), הנפשי והפיזי. באמצעות ההבנה שלהם אנחנו מנסים לאתר ולאבחן אלו מבין מערכות האדם עובדת שלא כשורה וכך נתקדם לעבר ריפוי הסבל או המחלה.
דרך הפעולה של הריפוי בהומאופתיה היא מתן הכנה הומאופתית שתגרה את כל מערכות הגוף לרפא את עצמו. ההכנה ההומאופתית מייצרת גירוי שדומה לסימפטומים מהם סובל המטופל. מערכת הריפוי של האדם, תגיב לגירוי המיוחד של ההכנה ההומאופתית, ובכך תרפא גם את המחלה ממנה סובל המטופל.
למעשה, אלו הם שני עקרונות עיקריים מאד על פיהם עובדת ההומאופת:
עיקרון ה"דומה מרפא דומה" ועיקרון הכוליות (מלשון הכל: ראיית האדם כשלם).
עקרונות נוספים עליהם מושתתת ההומאופתיה הם:
עיקרון האינדיבידואליות ועל פיו כל אדם נבחן באופן ספציפי, ייחודי ויחידני, והטיפול שהוא מקבל הוא בהתאם, הוא מותאם במיוחד עבורו.
עיקרון המנה היחידה והוא מתייחס לכך שבשל כך שכל אדם הוא אחד ויחיד, בכל רגע נתון הוא יקבל רק רמדי אחת שתתייחס לכח החיוני האחד שיש בגופו.
העקרון הבא הוא עיקרון "הכוח החיוני" ולפיו מתקיים באדם כוח או מערכת שתפקידו לשמר את הגוף בפעילות תקינה ומאוזנת. לכוח הזה מכוונת ההכנה ההומאופתית שתירשם.
עיקרון מרכזי נוסף הוא עיקרון המנה המזערית. ד"ר האנמן הבין במהלך תגלית ההומאופתיה כי מנות המדוללות בתהליך מאד מיוחד בבית המרקחת, פועלות באופן יעיל ועמוק יותר.
על העקרונות הבסיסיים של ההומאופתיה אפשר לקרוא בהרחבה במאמר על עקרונות ההומאופתיה.
ע"פ התפיסה ההומאופתית, כל סבל וכל מחלה נגרמים כתוצאה מתפקוד ותגובה לקויים של המערכות בגוף, ולכן, החזרת אותן מערכות לתפקוד מתאים ונכון, תמנע מהמחלה או מהסבל להיווצר או להתקיים. וזו הסיבה שהטיפול ההומאופתי מתאים ויעיל לכל אדם, בכל גיל. כל מחלה או סבל שאינם מומיים (הכוונה שלא מדובר ברקמה מתה) או שאינם תורשתיים- הם מחלה וסבל שאפשר לטפל בהם.
בקליניקה שלנו אנחנו מטפלים בתינוקות, בילדים, במתבגרים ובמבוגרים; אנחנו פוגשים בכל הבעיות, פיזיות, נפשיות (רגשות וכו') ומנטליות (חשיבה, ריכוז, לימוד ניהול וכו') והטיפול משפר את ההתנהלות הכללית של המטופל וממטב את מערכת החיסון שלו.
הומאופתיה קלאסית? הומאופתיה מודרנית? אני נשאל רבות לגבי אופייה של ההומאופתיה, קלאסית או מודרנית. לאחר שנים רבות של פרקטיקה ובחינה עמוקה של גישות רבות, אני יכול לומר בבירור שיש רק הומאופתיה אחת, זו הנקראת "הומאופתיה קלאסית". כל יישום אחר, אם אינו דבק בעקרונות המדעיים עליהם נשענת ההומאופתיה, אינו הומאופתיה. לצערי הרב יישומים כאלו ודרכי קיצור כאלו מתחילים להיות נפוצים.
כאשר מגיע מטופל לקליניקה עם תלונה על מצבו, הצעד הראשון שעל ההומאופת לעשות הוא לזהות את סוג המחלה ואת השלב בו המחלה נמצאת.
(לקריאת מאמר מורחב בנושא לחץ כאן).
מדוע צעד זה הוא קריטי להמשך הטיפול ולהצלחתו?
בגדול אפשר לחלק את מחלות האדם לשלושה מצבים עיקריים:
מחלה אקוטית– היא מחלה חריפה, מיידית. מצב שיש לפתור באופן מהיר ככל האפשר עם התייחסות פחותה לתלונות כרוניות או תלונות ממושכות שאינן קשורות באופן ישיר למצב המיידי.
לדוגמה: ילד עם דלקת גרון חריפה וחום גבוה, דלקת עיניים חריפה (לא כזו שחוזרת כל מספר חודשים), עקיצת חרק, בהלה פתאומית חזקה מאד והדוגמאות רבות.
מחלה כרונית– מחלה ממושכת שלא עוזבת את האדם, מתפתחת ומשתנה אך נשארת ומתקבעת. במצב כזה הטיפול יתייחס גם לסימפטומים שלא נראים קשורים באופן ישיר לתלונה העיקרית.
לדוגמה: דלקות גרון חוזרות אצל ילדים, בעיות עיכול, מחלות עור עמוקות, דיכאון, חרדה ממושכת וחוזרת, אסטמה, טרשת נפוצה ועוד דוגמאות רבות מאד.
מחלה מיאזמתית– מחלה כרונית שבה פעילות מערכות ההגנה והתפעול של הגוף משובשות באופן העמוק ביותר ונכנסות לדפוסי התנהלות שמקשים מאד על החלמה וטיפול במחלות הכרונית.
לכל אחד משלושת סוגי המחלות הללו יינתן טיפול אחר ומיוחד למצב, גם אם בכולם התלונה העיקרית של הפציינט תהיה זהה.
ההבנה והלימוד של פעולת גוף האדם ובריאותו היא לא פחות מקסומה.
דבר ראשון עלינו להבין מה עומד מולנו. כאשר אני (כהומאופת) מתיישב מאחורי השולחן מול המטופל או המטופלת, עומדת בפניי משימה לא קלה של הבנת תמונת המחלה שמולי ובניית תכנית טיפול מתאימה עבורה. כמו בפאזל תלת מימדי, ההומאופת מתחיל לאסוף נתון אחר נתון על המטופל ומתחיל לחבר ביניהם עד ליצירת תמונה שלמה.
הנתונים והסימפטומים נאספים מכל מקור אפשרי שבסביבת המטופל, החל מהסיפור האישי מדברי המטופל, שפת גופו, היסטוריה רפואית, היסטוריה רפואית משפחתית, תשאול בני משפחה או מטפלים אחרים אם יש צורך בכך ועד מידע רפואי עכשווי זמין. השיחה ההומאופתית מתפתחת באופן שונה ממטופל למטופל למטופלת. כל הנתונים נאספים לאט לאט עד ליצירת המטריצה, תבניות הפעולה אותן מחפש ההומאופת, התבניות לפיהן מתנהל האדם המיוחד שיושב מולו. בסופה של שיחה נוצרת תמונה שלמה של המטופל שמקיפה כל אספקט ואספקט בחייו. לאחר השיחה, ההומאופת מתאים למטופל הכנה הומאופתית.
על מנת ליצור מאוסף הסימפטומים תמונה אחת שלמה של המטופל, ההומאופתים נעזרים בתוכנות מיוחדות שמכילות את כל רפרטואר הסימפטומים ואת כל ההכנות ההומאופתיות המתאימות לכל סימפטום. התוכנות מציגות לאיש המקצוע את כל האופציות להכנות ההומאופתיות ומפנה אותו לספרות המקצועית הרלוונטית.
אני חייב לציין שזו עבודה מרתקת. כאשר מגיע/ה מטופל/ת לקליניקה, האתגר למצוא את ההכנה ההומאופתית שתגרה את הכוח שלו/ה לריפוי הוא גדול. עבודת המחקר מגלה את היופי שבבני האדם.
ההכנה ההומאופתית מוכרת לרוב בשם "רמדי" (מאנגלית- תרופה, מרפא, הקלה). ההכנה ההומאופתית צריכה להיות מותאמת למטופל באופן המיטבי האפשרי על מנת שתגרה את כוח החיות של המטופל להתחיל ולעבוד באופן המיטבי ובכך לפתור את הבעיות שהופיעו. חשוב לציין כי המחקר על השפעת ההכנות ההומאופתיות הוא תהליך מוקפד, מפוקח ומבוקר שנערך בסמיות כפולה (הכוונה היא שבניסוי אף אחד לא יודע מי קיבל מה, הנסיין לא יודע ממה מורכב החומר). היום גם משרד הבריאות הישראלי מפקח על רקיחת ההכנות במעבדות. ההומאופתיה היא רפואה משלימה וככזו היא באה לרפא ולעשות את מה שהרפואה הקונבנציונלית הממסדית מתקשה בו. אין בהומאופתיה התנגשות או סתירה לטיפול רפואי ממסדי והיא לא באה להחליפו אלא להתנהל לצידו בריפוי החולה.
ההכנה ההומאופתית באה לרפא את האדם החולה בשלמותו. ההכנות ההומאופתיות מופקות מחומרים טבעיים מעולם החי, מעולם הצומח וממלכת המינרלים (הטבלה המחזורית של מנדלייב). אתם יכולים להציץ באתר הזה ולראות את הפלא של הטבלה המחזורית החיה. למרות שחומרים אלו הם טבעיים, הטבעיות האמיתית יותר בטיפול ההומאופתי נמצאת בדרך שהרמדי מפעילה את מערכות הגוף לקראת ריפוי עצמי. על מנת שנוכל להיעזר בהכנות הומאופתיות, הן עוברות תהליך הוכחה שנקרא "פרובינג". בתהליך זה, נבחנת ההכנה בתהליך מסודר על בני אדם בריאים. תהליך ההוכחה נערך לפי כל כללי המדע, על בסיס סמיות כפולה ומשולשת ובסופו נאספים כל הסימפטומים שההכנה מצליחה לרפא
בשנת 1843, בפאריז, פירסם ד"ר סמואל האנמן את הגרסה השישית והאחרונה של ספר החוקים והעקרונות של ההומאופתיה- "האורגנון של אומנות הרפואה". ד"ר האנמן היה רופא "מערבי". הוא היה חוקר חרוץ ובמהלך עבודתו הוא גילה את דרך הריפוי ההומאופתית והצליח למסד אותה כשיטת ריפוי. כאשר זיהה שחומר מסויים שריפא חולים הצליח ליצור מצב דמוי מחלה באנשים בריאים נפל לו האסימון. נדלקו הנורות. ניאורו השמיים. באותו הרגע נולדה ההומאופתיה. ד"ר האנמן זיהה את עיקרון הריפוי בדומה וקבע מוטו חדש: "דומה מרפא דומה". הד"ר הנחמד הבין כי חומר שיצליח לייצר מכלול סימפטומים באדם בריא, יבריא את אותו מכלול סימפטומים (המחלה) באדם חולה.
מאז ועד היום עברה ההומאופתיה תהליך של פריחה באירופה, ומשם לארה"ב שהייתה המרכז העולמי של ההומאופתיה עד לתחילת המאה העשרים. משם הגיעה ההומאופתיה גם למזרח אירופה, דרום אמריקה ועד להודו שנכון להיום, היא מרכז ההתפתחות המחקרית, הפרקטית והפילוסופית של ההומאופתיה. בהודו, כמו בשוויץ, ההומאופתיה היא רפואה ממסדית המקבלת תקציבים והשקעות במחקר מהממשל. כמעט 200 שנים חלפו מאז שפורסמו רעיונות ההומאופתיה ורפואה מדהימה זו , הביאה מזור למאות מיליוני אנשים ברחבי העולם.
זו הרפואה המשלימה השלמה והמקיפה ביותר ומקומה לצד הרפואה "הקונבנציונלית" יכולה לקדם ולתרום לבריאות של אוכלוסיית העולם.
